ג׳יבונס צדק

איזה כיף זה שעם כל הטכנולוגיה המתפרצת הזו, בסוף מה שיחזיק זה אנושיות.

חדשות טובות: 50 מנויים חדשים הצטרפו השבוע (ברוכים הבאים, יש לכם טעם מצוין). חדשות פחות טובות: זה עדיין מספרים ממש קטנים. חוקי הפירמידה פשוטים: אתם שולחים את הלינק הזה לחבר הכי חכם שלכם (או הכי פחות חכם, אני לא בררן), הניוזלטר גדל, והקארמה שלכם ניצלת. שלחו עכשיו:

28.5.26

בשנת 1865, כלכלן אנגלי צעיר בשם ויליאם סטנלי ג’יבונס פרסם ספר שהדיר שינה מעיני האליטה הבריטית. בריטניה הייתה אז בשיא המהפכה התעשייתית, ומנועי הקיטור החדשים שנכנסו לשוק היו יעילים בהרבה מכל מה שעשו קודם. הם דרשו הרבה פחות פחם כדי לייצר את אותה כמות אנרגיה.

ההיגיון הפשוט של הממשל הבריטי אמר:
״מעולה, המנועים יעילים יותר, אז נצטרך פחות פחם״.

ג’יבונס טען את ההיפך.
כשמשאב נעשה זול יותר, הצריכה הכוללת שלו לא יורדת, היא מזנקת.
מכיוון שהמנועים הפכו לזולים להפעלה, כי הם דרשו פחות פחם, רף הכניסה שלהם ירד ופשוט השתלם להכניס אותם לכל מפעל, רכבת ואונייה. למעשה, היעילות הכפילה את הביקוש וצריכת הפחם הכוללת זינקה. תופעה זו נכנסה לספרי ההיסטוריה כ״פרדוקס ג’יבונס״.

עברו כ״כ הרבה שנים מאז הכלכלן הבריטי המבריק הציג את העקרון הכלכלי הזה, ובאמת שיש המון דוגמאות שתומכות בו, הנה עוד שתיים מאוד מפורסמות:
מהפכת האקסל - בשנות ה-80, כשמיקרוסופט התחילה להכניס את התוכנה הזו למשרדים, כולם היו בטוחים שזה סופם של רואי החשבון והאנליסטים. הרי חישוב שלקח שבועות עם נייר ועיפרון קרה פתאום בלחיצת כפתור. מה קרה בפועל? מספר האנליסטים הפיננסיים ומנהלי הדאטה זינק במאות אחוזים. מכיוון שחישוב פיננסי הפך לכל כך זול ומהיר, חברות לא הסתפקו בדוח אחד בשנה, הן התחילו לבקש פי 100 יותר ניתוחים, תחזיות, ותרחישי ״מה אם״. היעילות ייצרה תעשיות שלמות חדשות.
מהפכת הכספומטים (ATM) - כשהמכונות האוטומטיות למשיכת כספים נכנסו לבנקים, החשש היה שכל הטלרים יפוטרו. המציאות? מספר הטלרים דווקא עלה. למה? כי עלות תפעול של סניף בנק ירדה משמעותית בזכות המכונות, מה שאיפשר לבנקים לפתוח הרבה יותר סניפים פיזיים. הטלרים הפסיקו לספור שטרות ידנית ועברו לעסוק בייעוץ, מכירות ובניית מערכות יחסים עם הלקוחות. נוצרה להם עבודה אחרת. ג׳יבונס מנצח שוב ושוב ושוב.

והיום? 161 שנים מאוחר יותר, אנחנו עושים את אותה טעות חשיבה עם המשאב הכי מדובר בעולם: זמן העבודה שלנו בעידן הבינה המלאכותית (AI) – רק שהפעם אולי בכל זאת משהו ישתנה, ואולי מדובר בטעות הפוכה?
הנרטיב ששולט בכותרות הולך ככה: אם כלי בינה מלאכותית יכול לקצר משימה של עשר שעות לשעה אחת - חברות יפטרו תשעים אחוז מכוח האדם שלהן. ג’יבונס, שהיה חי היום, היה צוחק. שוק העבודה אינו עוגה קבועה ולא משתנה של משימות שרק צריך לחלק. כשהעלות של משימה צונחת, הביקוש לתוצר שלה משתולל.
אבל בואו נחזור רגע לאקסל של שנות ה-80... אז הוא לא החליף את השיפוט האנושי, הוא החליף את החישוב. על אותו משקל הכספומט לא החליף את האמון האנושי, הוא החליף את ספירת השטרות. בכל מהפכה קודמת, הטכנולוגיה השתלטה על הביצוע, ובני האדם עברו לתחום שהמכונה לא יכלה לגעת בו: שכנוע, יצירה, שיפוט, אסטרטגיה. וכל פעם שהם עברו לשם, הם היו בטוחים. אבל הבינה המלאכותית מאיימת ממש על המקומות האלה, שאליהם עברנו בעבר. לא על הביצוע. על השיפוט עצמו.

בואו נפרק את זה רגע. ניקח חברה שיש לה מחסנית שלמה של משימות שהיא צריכה לפתח ועד היום היא לא יכלה לעשות את זה מהר כי זה לוקח מלא זמן ואין לה אינסוף עובדים. ובכן, בינה מלאכותית נכנסת ופתאום יש המון, ממש הרבה יותר, משימות שאפשר לבצע. פרדוקס ג׳יבונס אומר יש יותר משימות אז הכול בסדר, אבל הבינה המלאכותית מסוגלת לסגור הרמטית את המשימות האלה, אז הביקוש לתוצרים שלה יגבר, לא בהכרח הביקוש לבני אדם.

נקודה נוספת שמעלה אצלי לא מעט סימני שאלה היא שגם אם ג’יבונס צודק ברמה המצרפית, כלומר גם אם סך המשרות בכלכלה יישמר או יגדל, ההיסטוריה מוכיחה שהתיקון קיים ברמת השוק הכולל, לא בהכרח אצל העובדים עם המשרות שנעלמו ממנו. מה אני רוצה להגיד? הכלכלה המצרפית לא מתגוררת בשום מקום. סוכני הנסיעות, מפיחי התמונות, מפעילי המרכזיות – השוק הכולל הרוויח. הם אישית, פחות.

אז מה אני באמת חושב?

קודם כל קחו בערבון מוגבל כי זה רק מה שאני חושב. ואחרי הדיסקליימר הזה אני חושב שגם הפעם ג׳יבונס צדק. אם בעבר כניסת הכלים החדשים דרשה מאיתנו להפוך מ״מבצעים״ ל״מנהלים״, הרי שבעידן שבו המכונה מתחילה לנהל ולשפוט בעצמה, הגדרת הערך האנושי פשוט צריכה להשתנות שוב. והיא תשתנה. זה כבר לא מספיק לדעת ״איך לנהל את המשימה״ או ״איך לבקש מה-AI קוד פיתוח״. המעבר הבא ידרוש מאיתנו לפתח את מה שהמכונה, בהגדרה, לא מסוגלת להחזיק:

אמון ואחריות

אמון ואחריות הם לא ערכים רכים ולא מילות באזז של עידן ה-AI, הם מנגנון כלכלי מאוד ספציפי, כי כשרופא חותם על אבחנה, כשעורך דין נותן חוות דעת, כשמנהל השקעות מציע אסטרטגיה, כשסוכן ביטוח מוכר לך פוליסה הם לא רק מעבירים מידע, הם חותמים על המוניטין שלהם, על הרישיון שלהם וכמובן על הפרנסה שלהם. האמון שאנחנו נותנים בהם נגזר ישירות מהעובדה שהם משלמים מחיר אישי אם הם טועים.

ה-AI לא יכול להתבייש.
הוא לא יכול להיות מפוטר.
הוא גם לא יכול לחוש את הכובד של החלטה שגרמה לנזק.
הוא כן מייצר תוצרים מצוינים אבל אף פעם לא אחראי לתוצאות שלהם
וזה לא כשל טכני שיתוקן בגרסה הבאה, זה תנאי לקיום האנושות.

לכן, ככל שהמכונה תשתלט על יותר תחומים (והיא תשתלט) הביקוש לאנשים שמוכנים לחתום על תוצריה בשמם רק יגדל. הם לעולם לא יבינו או יידעו יותר ממנה, אבל הם כן יהיו מסוגלים לאבד משהו אם הם טועים. הם כן יהיו מסוגלים להביט בעיניים ולקחת אחריות. איזה כיף זה שעם כל הטכנולוגיה המתפרצת הזו, בסוף מה שיחזיק זה אנושיות.

אל תתבלבלו,
זו לא נחמה. זה עומס.

סוף שבוע מצוין,
אדם

השמועות אומרות שהטקסטים פה משתפרים ב-30% אם שומעים את המוזיקה הנכונה ברקע. הנה הפלייליסט של הניוזלטר – מושלם לקריאה, בישול, נהיגה או סתם בהייה בתקרה. אל תהיו כאלה, תנו לזה צ'אנס.