חיים ששווה לחיות
חיים ששווה לחיות הם אוסף של אלפי רגעים קטנים. אף אחד מהם לא ישנה את העולם לבדו, אבל כולם יחד הם העולם עצמו.
09.10.25
הניוזלטר הזה נכתב אתמול, עוד לפני הבשורה המשמחת מהלילה.
הבוקר קמנו לבוקר של התרגשות על, אחד הבקרים הכי משמחים בחיינו.
פרק אחד, קשה וארוך מידי, הולך להסגר. פרק המלחמה והחטופים.
פרק שבו האחים שלנו נשארו מאחור. זמן רב מידי.
אבל מכאן, אנחנו מסתכלים קדימה. מכאן, אנחנו מבטיחים לחיות חיים ששווה לחיות.
ולכן, לפני שממשיכים לקרוא, אני מעלה כאן את השיר של שלום חנוך ״שיר דרך״.
לא יאמן, היום הזה הגיע וממש כמו בשיר של שלום - השרב נשבר, הלחות עולה, השמיים מתכסים בעננים, גשם של ברכה יורד, תרתי משמע. והם באים הביתה.
הוראות הפעלה:
לשים את השיר בווליום מלא, לצעוק את המילים החוצה, לתת לעור הברווז לרוץ חופשי ולנשום את הרגע הזה - לפני שממשיכים הלאה לניוזלטר של היום.
חיים ששווה לחיות
מדינה מיוחדת אנחנו, אין מה להגיד.
בחג היחיד אולי שאנחנו חוגגים בלי שניסו להרוג אותנו, סוכות, מגיעים להם החמאסניקים יימח שמם ומסדרים לנו את ה-7 באוקטובר. כאילו לא הספיק לנו יום זיכרון אחד. לעם סגולה כמונו מגיעים שניים. והשבוע עבר לו עוד 7 באוקטובר מאז אותו יום מקולל, עוד חול המועד אחד שהפך לציון אבל. ייקח לנו שלושה דורות לפחות, אולי עוד 75 שנה, עד שכמעט לא יהיו עוד עדים ליום הזה שפגש כל ישראלי באשר הוא. כי לכל אחד יש את המור״ק שלו: מה אתה עשית ב-7 באוקטובר?
אז ברור שאי אפשר לכתוב השבוע בלי להתייחס לתאריך הזה. ובתוך כל זה, מצאתי את עצמי חוזר לפרויקט מוזיקלי שעבר לי מתחת לרדאר בשנה שעברה:
״שבעה שירים באוקטובר״ - שבעה שירים שנכתבו על ידי חיילים ואנשי מילואים שנפלו במלחמת חרבות ברזל. את המילים שלהם עיבדו והלחינו אמנים כמו שרית חדד, ג׳ימבו ג׳יי, עברי לידר, אהוד בנאי ועוד... וכל רצועה מנסה לספר את סיפורו של אחד או אחת. שבעה בלבד. קשה לתפוס את מימדי החורבן עד שאתה רואה מספר כל כך קטן, ופתאום אתה שואל את עצמך: אם על כל אחד מהם נכתב שיר, האם כל אמני ישראל לדורותיהם היו מצליחים למלא פרויקט שכזה עם שיר אחד לכל נופל או נופלת באותה מלחמה... לא בטוח.
בכל מקרה, מתוך השבעה, היה שיר אחד שנגע בי במיוחד: ״חיים ששווה לחיות״ שנכתב על המילים שהשאיר יובל זילבר ז”ל. ג׳ימבו ג׳יי מבצע אותו, יחד עם אביו של יובל, איתי, שמנגן בו בס.
יובל לא היה חייב לחזור לארץ. אבל הוא, כמו רבים אחרים, עשה זאת מרצונו, והתנדב להיכנס עם חייליו לתוך האש והקרב, שם מצא את מותו. במילים שכתב יובל ארבע שנים קודם לכן, ישנה בקשה. לכאורה פשוטה, אבל בינינו סופר מורכבת:
״אם אתם קוראים את המילים שלי, תבטיחו לי לחיות חיים ששווה לחיות״
מה זה חיים ששווה לחיות?
אני חושב שאלה בכלל לא אותם רגעים גדולים שאנחנו נורא מחכים להם ומספרים עליהם אחר כך. כמו הטיול הגדול לתאילנד או הפסגה הכי גבוהה בקריירה. אולי חיים ששווה לחיות הם לשים לב דווקא לכל אותם רגעים קטנים שאנחנו נוטים לפספס. הם הצחוק המתגלגל באמצע ארוחת ערב משפחתית על שטות שאף אחד כבר לא זוכר, הם הצעקה מהבטן שיוצאת לך כשהילד שלך מצליח במשהו, הם כוס קפה מוקדמת בבוקר עם מי שאנחנו אוהבים, הם הרגע הזה שפתאום רואים את השמש העולה, הם שיחת נפש באמצע נסיעה, או מכתב תודה והערכה מחבר טוב ויקר שאף פעם לא כתב לך. חיים ששווה לחיות הם הסנדוויץ׳ שמכינים לילדים לבית הספר, מילה טובה לעובד שעשה משהו שאף אחד לא שם לב, יד על הכתף לחבר ברגע הנכון. הם השגרה שחוזרת על עצמה אבל כל פעם, אם רק נשים לב, היא ממש אחרת. הם התחושה הזו שהכול בסדר - לא מושלם של אינסטגרם, לא דרמטי של טיקטוק, פשוט בסדר.
חיים ששווה לחיות הם אוסף של אלפי רגעים קטנים של חסד אנושי, סקרנות, אהבה, נדיבות, אומץ ואכפתיות. אף אחד מהם לא ישנה את העולם לבדו, אבל כולם יחד הם העולם עצמו.
והעולם שלנו, ובמיוחד המדינה שלנו, זקוקים עכשיו לכולנו.
המדינה שלנו זקוקה שנאסוף את הרגעים הקטנים האלה ונרקום מהם מציאות חדשה. חיים ששווה לחיות, במדינה ששווה לחיות בה. אם תרצו, חיים ששווה לחיות, זו לא רק בחירה אישית של איך אני הופך את החיים שלי לכאלה, אלא זו משימה לאומית. זו האחריות שלנו לקום מתוך השבר, לנקות את האבק, לבנות מחדש מהיסוד. ואני לא מדבר רק על בתים וכבישים, אלא על אמון, חוסן, קהילה. זה לא יגיע מעצמו, יש כאן פערים עצומים, יש כאן אתגרים עצומים, יש כאן פחד גדול ויש גם כעס רב אצל כולם. אבל בואו לא נחכה שהתה יתקרר.
בואו ניקח שלוק אחד של אומץ, צעד אחד של תיקון, מילה אחת של פיוס.
בואו נרפא את הקרעים שנפערו בינינו, בואו נניח יסודות לחברה טובה וצודקת יותר, בואו נבטיח שהילדים שלנו יגדלו בארץ שווה יותר, הוגנת יותר, מחבקת יותר. הם הכי ראויים לזה בעולם. בואו נבנה כאן מקום ששווה לחיות בו חיים ששווה לחיות.
תודה יובל, תודה. אנחנו חייבים לך הרבה.
חג סוכות שמח
אני גאה בכם מאוד,
אדם
סופ״ש מעולה לשים ברקע את הפלייליסט המעולה של הניוזלטר, שממשיך לגדול ולצמוח: