הצבע של מה שמובן מאליו

בואו נקשיב טוב לסינטרה. אולי, כמו הירוק של הטבע, הכי יפה זה להיות מי שאתה.

5.2.26

מי שמתחיל לקרוא את הניוזלטר של היום חייב לפנות 3 דקות לעצום עיניים ולהקשיב לשיר של סינטרה. אני מצרף כאן את המילים באנגלית ואח״כ את התרגום לעברית.

המילים של כל השיר באנגלית:

It’s not that easy bein’ green
Having to spend each day the color of the leaves
When I think it could be nicer bein’ red or yellow or gold
Or something much more colourful like that
It’s not easy bein’ green
It seems you blend in with so many other ordinary things
And people tend to pass you over
‘Cause you’re not standin’ out
Like flashy sparkles on the water
Or stars in the sky
But green is the colour of spring
And green can be cool and friendly-like
And green can be big like an ocean
Or important like a mountain
Or tall like a tree
When green is all there is to be
It could make you wonder why
But why wonder? Why wonder?
I am green and it’ll do fine
It’s beautiful
And I think it’s what I want to be
And green can be big like an ocean
Or important like a mountain
Or tall like a tree
When green is all there is to be
It could make you wonder why

ותרגום לעברית:

זה לא כל כך קל להיות ירוק
כשצריך להעביר כל יום בצבע של העלים
כשאני חושב שיכול היה להיות נחמד יותר
להיות אדום או צהוב או זהב
או משהו הרבה יותר צבעוני שכזה

זה לא קל להיות ירוק
נדמה שאתה נטמע
בין כל כך הרבה דברים רגילים אחרים
ואנשים נוטים לפסוח עליך
כי אתה לא בולט

כמו נצנוצים בוהקים על פני המים
או כוכבים בשמיים
אבל ירוק הוא צבע האביב
וירוק יכול להיות צונן וידידותי למדי
וירוק יכול להיות גדול כמו אוקיינוס
או חשוב כמו הר
או גבוה כמו עץ

כשלהיות ירוק זה כל מה שיש להיות
זה יכול לגרום לך לתהות למה
אבל למה לתהות? למה לתהות?
אני ירוק וזה בסדר גמור
זה יפה ואני חושב
שזה מה שאני רוצה להיות

תמיד עשה לי טוב לראות ירוק. מה זה טוב? קשה לי להסביר את זה במילים, אבל משהו בנשמה שלי מתרחב פתאום. יש משהו בשדות של חיטה שנמתחים רחוק, ביער של אלונים שמטפס על הר כאילו הוא מחזיק אותו שלא ייפול, או באגם שבשוליו מדשאות של עשב טרי.
אנשים נוסעים חצי עולם כדי לראות עצים בשלכת: אדומים, זהובים, כתומים. אני מבין את הקסם, באמת. אבל בשבילי הם הכי יפים כשהם... רגילים. ירוקים. דווקא כשהם לא מתחפשים, לא נפרדים, לא נשרפים לרגע אחד של תהילה. ירוק הוא הנשימה הרגילה של העולם. ירוק זה שגרה. ירוק זה חיים.

“It’s not that easy bein’ green”
איזה משפט פתיחה צנוע. אין פה הבטחה לגדולה, אין תופים, אין זיקוקים. רק הצהרה שלא קל להיות ירוק. לא קל להיות הדבר הרגיל, השקט, זה שנראה כמו כולם. אנחנו חיים בעולם שמכור לאדום ולזהב. לצבעים שצועקים ״תראו אותי״. טיקטוק הוא קרנבל של נוצצים, אינסטגרם הוא תחרות תחפושות נצחית, ואפילו הילדים שלנו כבר הבינו מזמן שבכדי לבלוט - אסור להיות ירוק. ירוק הוא הרקע. הוא הטפט. הוא הצבע של מה שמובן מאליו.

אבל בכל זאת, כשפרנק סינטרה שר את זה בשיר שאולי במקור נכתב לקרמיט הצפרדע (על אמת) אבל קיבל אצלו עומק של הר, מגלים את הגאונות. כי ירוק יכול להיות גדול כמו אוקיינוס, חשוב כמו הר, גבוה כמו עץ. פתאום הירוק כבר לא מתנצל. הוא לא מבקש סליחה על זה שהוא לא זהב. כי רוב הדברים שמחזיקים את העולם באמת הם ירוקים. שקטים. מתמידים. לא נוצצים.

הייתי השבוע בחופש, ויצא לי להקשיב לשיר הזה כמה פעמים. עם חיוך גדול על הפנים. יצא לי גם לחשוב על כמה מהאנשים שהכי השפיעו עליי. אף אחד מהם לא היה ״אדום״. לא היו להם משפטי מחץ, לא מצגות נוצצות, לא פרופיל עם אלפי עוקבים. הם היו ירוקים: עקביים, אמינים, כאלה שקמים בבוקר ועושים את העבודה, נותנים כבוד לאנשים שסביבם ומנסים להרבות טוב בעולם. בלי להכריז על מהפכה. בלי פומפוזיות.
זה השקר הכי גדול שהתרבות מכרה לנו: הרעיון שצריך להיות יוצא דופן כדי להיות בעל ערך. שהחיים הם אודישן מתמשך לתפקיד הראשי. בואו נקשיב טוב לסינטרה. אולי מספיק להיות מה שאתה.

“When green is all there is to be, it could make you wonder why… But why wonder?”

זו שורה כמעט בודהיסטית. אם זה הצבע שלך, למה להילחם בו? למה לבזבז חיים שלמים על ניסיון להיות זהב של מישהו אחר? אני חושב על מקומות עבודה שמנסים להפוך אנשים לאדומים. על מערכות חינוך שמחלקות פרסים רק לזהב. על הורים (כן, גם עליי) שמדי פעם שוכחים לחגוג את הירוק של הילדים שלהם: את העדינות, את ההתמדה, את הלב הטוב. והכי אני חושב על עצמי. על כל השנים שבהן ניסיתי להיות צבע שלא שלי. לדבר בקול חזק מדי, מהר מדי, מבריק מדי. כאילו חיים הם חלון ראווה ולא גינת ירק שצריך לטפח.

אתם יודעים מה?

“I am green and it’ll do fine.
It’s beautiful.
And I think it’s what I want to be.״

שיהיה לנו סוף שבוע ירוק, שקט, עמוק, חי.
תהיו גאים במי שאתם.
אדם

איזה שיר ענק נכנס השבוע לפלייליסט שלנו, סינטרה האגדי! פליי קטן ואתם בהיי כל הסופ״ש:

אפשר גם לסרוק ולהצטרף

יאללה תעזרו להפיץ את הבשורה של הניוזלטר: