להתלות באילנות נמוכים

לפעמים השחרור עושה רק טוב. לא חייבים תמיד להצליח

3.4.2025

אני כבר שעתיים יושב מול מסך וורד פתוח.
האוזניות על הראש, פלייליסט שקט מתנגן, הספל כבר הספיק להתקרר פעמיים.
וכלום.

מה אתם חושבים — שזה קל לכתוב כל שבוע משהו חכם, עמוק, מרגש, מצחיק (ורצוי שגם יעבור את העריכה הרצחנית של טל מהסטודיו, בלי הערות. אל דאגה, תמיד יש לה המבריקה הזאת).

האמת? רוב הזמן זה דווקא כן זורם לי.
אבל לפעמים, כמו עכשיו, זה לא. וזה תמיד מגיע ברגעים הכי פחות נוחים - כשאני גם ככה מותש, כשהחתול שלי שרט אותי במצח, כשאני יודע שממתינים לי 254 מיילים שלא נקראו.

אז ניסיתי. באמת שניסיתי. התחלתי לכתוב על שאלות בחיים שאין להן תשובות. נשמע עמוק, לא?
אבל זה הרגיש כאילו אני מתחזה למישהו עם תואר שני בפילוסופיה.

עברתי לקטע של א.ד. גורדון שקיבלתי השבוע, באמת מלא השראה. אבל זה כל כך כבד, ממש כמו השקית התשיעית שאתה מעמיס על היד הזו שכבר לא זורם בה דם כי אתה לא פראייר שתעלה ותרד כמה פעמים בשביל קניות מהסופר, ועוד בשישי בצהריים.

טוב, הלאה. על ילדים אולי? חשבתי על זה: איך בשנה הראשונה אנחנו מעודדים אותם לקום, לזחול, ללכת. ואז פתאום כל מה שאנחנו רוצים זה שהם "ישבו יפה״.
יש שם רעיון, אבל זה מרגיש... חינוכי מדי. ולא בא לי לחנך. אני זה שמחפש השראה בגיפים של כלבים עם משקפיים, זוכרים?


ניסיתי עוד משהו. הצלחה. מהי הצלחה? כריסטופר מורלי אמר:
"יש רק הצלחה אחת – לחיות את חייך בדרך שלך".
וואו. משפט אדיר. אבל כשניסיתי לכתוב סביבו משהו, לא יצא כלום. רק שקט.

ואז נפל לי האסימון:
אולי זה הניוזלטר השבוע.
לא הברקה. לא תובנה. לא סיפור עם פאנץ׳. אלא פשוט שיתוף בכנות שהשבוע...
לא הלך. לא זרם. לא קרה.
וכמה כוח יש בזה, דווקא בזה.
בלהגיד: לא הצלחתי, וזה גם בסדר.
כי בינינו, אנחנו לא תמיד מצליחים. אנחנו עייפים לפעמים. וכולנו פותחים לפעמים מסמך חדש, מסתכלים עליו — וסוגרים אותו אחרי 3 דקות.

אני מנסה לעודד את עצמי. אני מחפש עומק איפה שאין.
שחרר אדם.
תרפה.
כמעט כלום לא עד כדי כך חשוב.
לא כל משימה דחופה.
לא כל פידבק גורלי.
לא כל שורה חייבת לשנות חיים.

אז השבוע אין טור גדול, אין תובנה משנה חיים, אין חמש דרכים לשפר את עצמך לפני יום ראשון. יש רק אדם פולצ׳ק מול מסך, עם תה קר, מצח שרוט ו-254 מיילים שלא נקראו.
והנה, בסופו של דבר כתבתי לכם ניוזלטר שלם על זה שאין לי ניוזלטר השבוע. האמת? די גאה בעצמי. ואם זו התחושה שלי בסוף – אז כן, גם זה סוג של הצלחה.
כי גם תה קר זה משקה.
ואיזה כיף זה, לפעמים, פשוט להיתלות באילנות נמוכים.

סופ"ש נעים
אני גאה בכם מאוד,
אדם