5,502,284%
שיעור בהתמדה וסבלנות, הנגשה וחווית לקוח - מהמשקיע הטוב בעולם
6.3.2025
בשבוע שעבר פרסמה חברת האחזקות הגדולה בעולם, ברקשייר האת׳וויי של וורן באפט, את הדוחות הכספיים שלה לשנת 2024 ויחד איתם - את המכתב הרשמי של וורן באפט למשקיעי החברה (אני מצרף כאן את הלינק למכתב משום שברור שיהיו לא מעט מכם שאחרי שיקראו את הניוזלטר הזה ירצו לקרוא את הדבר האמיתי מההתחלה ועד הסוף. אז הנה שוב) הרבה פעמים כשאנחנו מדברים על ״הנגשה״ ועל ״חווית לקוח״ זה לוקח אותנו לעולמות של עיצוב מתוחכם, או דיגיטציה מפוארת.
אבל וורן באפט מוכיח שוב ושוב שדווקא גישה מסורתית, פונט TIMES NEW ROMAN על דפי וורד פשוטים יכולים להיות כ"כ חווייתיים משום שהם כ"כ שונים, בולטים וייחודיים בקטגוריה שבה הם פועלים. המכתב הזה של באפט הוא משהו שאני מחכה לו כל שנה, כבר הרבה מאוד שנים. זה מכתב יחסית מתומצת, באנגלית פשוטה, כך שכל אדם עם אנגלית בסיסית ביותר יכול להבין. הוא רווי סטוריטלינג וכנות ובעיקר מעביר כל פעם מחדש שיעור במנהיגות וניהול. כן, דווקא עם כל הניהול המודרני, הניו אייג׳, ה-DEI, המודלים המתוחכמים - מנהל שבנה אימפריה בעשר אצבעות עם סבלנות אין קץ ואמונה בדרך מצליח ללמד אותי אולי הכי הרבה על ניהול. יש כ"כ הרבה מה ללמוד מהאיש הכ"כ מיוחד הזה. אני רק מקווה שהוא ימשיך לתת לנו עוד ועוד, גם בגיל 94.
בואו נסתכל על הפתיחה:
ברקשייר האת'וויי בע"מ
אל בעלי המניות של ברקשייר האת'וויי:
המכתב הזה נשלח אליכם כחלק מהדו”ח השנתי של ברקשייר. בתור חברה ציבורית, אנו מחויבים למסור לכם נתונים כספיים רבים ומפורטים באופן תקופתי.
עם זאת, המילה "דו"ח" משמעה אחריות רחבה יותר. מעבר למידע הנדרש בחוק, אנו מאמינים שאנו מחויבים לספק לכם גם תובנות נוספות על מה שאתם מחזיקים וכיצד אנו חושבים. המטרה שלנו היא לתקשר איתכם בצורה שבה היינו רוצים שינהגו כלפינו אילו המצב היה הפוך – כלומר, אם אתם הייתם מנכ"לים של ברקשייר ואני ומשפחתי היינו משקיעים פסיביים שסומכים עליכם עם חסכונותינו.
גישה זו מובילה אותנו לתיאור שנתי של ההתפתחויות הטובות והגרועות שקרו בעסקים הרבים שאתם מחזיקים בהם דרך מניות ברקשייר.
וורן, קנית אותי כבר בפסקה הראשונה. ככה כותב מישהו שמבין דבר או שניים באנשים. באיך מדברים אליהם. באיך בונים אמון ובעיקר באיך מנגישים מידע ומספרים סיפור שבא לך לקרוא. לא, אתה ממש לא חייב להיכנס לדו"ח הכספי על 390 עמודיו. אתה יכול בהחלט לקחת כוס קפה ולקרוא סיפור שבמבחן התוצאה יקנה לך את הביטחון הנדרש לדעת אם אתה רוצה להמשיך להשקיע בחברה או לא. טוב, אבל אל תיסחפו כמוני, זה רק הפתיח... אחריו מגיעה פסקת מחץ, שתשאיר אתכם עם המון טעם של עוד:
טעויות – כן, גם אנו עושים אותן בברקשייר
לעיתים טעיתי בהערכת הכלכלה העתידית של עסק שרכשתי עבור ברקשייר – כל מקרה כזה הוא דוגמה להקצאת הון שגויה. זה קרה הן בהחלטות הקשורות למניות סחירות – שאנו רואים בהן החזקה חלקית בעסקים – והן ברכישות של 100% מחברות שלמות.
בפעמים אחרות, שגיתי בהערכת היכולות או היושרה של המנהלים שברקשייר שכרה. אכזבות ביושרה יכולות לכאוב מעבר להשפעתן הפיננסית, כאב שיכול להיות דומה לזה של נישואים שנכשלים.
כאשר מדובר בהחלטות כוח אדם, כל מה שאפשר לקוות לו הוא אחוז הצלחה סביר. החטא הגדול הוא לדחות תיקון של טעויות, או כמו שצ'ארלי מאנגר כינה זאת, "מציצת אגודלים". בעיות, כך הוא אמר לי, אינן נעלמות מעצמן. הן דורשות פעולה, גם אם היא לא נוחה.
בין השנים 2023-2019, השתמשתי במילים "שגיאה" או "טעות" 16 פעמים במכתביי אליכם. חברות ענק רבות אחרות לא השתמשו במילים הללו כלל באותה תקופה. יש לציין שאמזון הייתה יוצאת דופן בכך שכללה במכתבה השנתי לשנת 2021 כמה תובנות כנות במיוחד, אך ברוב המקומות האחרים – הדיווחים מלאים בדיבורים מעודדים ותמונות מחויכות.
הייתי גם דירקטור בחברות ציבוריות גדולות שבהן המילים "שגיאה" או "טעות" היו אסורות בדיוני הדירקטוריון או בשיחות עם אנליסטים. הטאבו הזה, שמעיד לכאורה על שלמות ניהולית, תמיד הטריד אותי (למרות שלפעמים יש שיקולים משפטיים שמצדיקים דיון מוגבל. אנו חיים בעולם עתיר תביעות משפטיות).
מה שבאפט עושה כאן נקרא ״עיקרון ההכבדה״ וזה אחד המהלכים השיווקיים והפסיכולוגיים הכי יעילים וחכמים שיש. זה מאוד פשוט להגיד ומאוד קשה לבצע. העיקרון הוא פשוט: ״הכבד על עצמך כמה שיותר. ככל שתכביד יותר, מי שעומד מולך יבין בתת מודע שלו בדיוק את מה שאתה רוצה להעביר״. כאשר באפט אומר שהוא עושה טעויות, ומציין שבעוד החברה שלו ציינה זאת 16 פעמים ב-5 שנים בניגוד לחברות אחרות שלא ציינו זאת כלל, הוא מכביד על עצמו. אך אל תטעו לרגע, ההכבדה הזאת נועדה להקל עליו מאוד. וזה אכן מה שהיא עושה. כי תפיסת האמינות והערך שלכם כלפיו – עולה פי כמה (אם העיקרון השיווקי הזה מעניין אתכם, תגיבו ונדאג לייצר עליו ניוזלטר בהזדמנות).
באפט ממשיך ומספר על פיט ליגל, מנכ״ל של חברת קרוואנים סופר מצליחה שנמצאת בפורטפוליו של ברקשייר. הוא חותם את הסיפור על פיט, שלא למד מעולם באקדמיה מפונפנת תחת מוסר ההשכל הבא:
נקודה נוספת בנוגע לבחירת מנכ"לים: מעולם לא בדקתי איפה המועמד למד. מעולם!
כמובן, יש מנהלים מצוינים שלמדו באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר. אבל יש גם רבים, כמו פיט, שאולי דווקא הרוויחו מלימודים במוסד פחות נחשב – או אפילו מהחלטה שלא לסיים את הלימודים כלל. תראו את חברי, ביל גייטס, שהבין שחשוב יותר להצטרף מוקדם לתעשייה מתפתחת ומשנה עולם מאשר להישאר עוד כמה שנים כדי לקבל תעודה לתלות על הקיר (קראו את ספרו החדש Source Code).
לא מזמן, פגשתי – בטלפון – את ג'סיקה טונקל, שהסבא-החורג שלה, בן רוזנר, ניהל לפני שנים עסק עבור צ'ארלי ועבורי. בן היה גאון קמעונאי, ובמהלך הכנת הדו"ח הזה בדקתי עם ג'סיקה כדי לוודא את הרקע האקדמי של בן, שזכרתי כמוגבל.
תגובתה של ג'סיקה: "בן מעולם לא למד מעבר לכיתה ו'."
לי עצמי היה המזל ללמוד בשלוש אוניברסיטאות מצוינות, ואני חסיד נלהב של למידה לאורך החיים. עם זאת, מניסיוני, כישרון עסקי הוא לרוב מולד, כאשר הטבע גובר על החינוך.
באפט לא עוצר כאן וממשיך בפול גז לדרוך על עצב הגאווה הלאומית של כל אמריקאי. הוא קורא לפסקה המבריקה הזו ״הפתעה! הפתעה! הפתעה!״ ושימו לב מה הוא עושה...
הפתעה, הפתעה! שיא אמריקאי נשבר
לפני 60 שנה, ההנהלה הנוכחית לקחה שליטה על ברקשייר – מה שהתברר כטעות, טעות שלי, שנמשכה שני עשורים. צ'ארלי מאנגר, חשוב לציין, הבחין מיד בטעות הברורה: המחיר ששילמתי על ברקשייר אולי נראה זול, אך העסק – מפעל טקסטיל גדול בצפון – היה בדרכו להיעלם.
אפילו משרד האוצר האמריקאי קיבל רמזים לכך. בשנת 1965, החברה לא שילמה אפילו סנט אחד במס הכנסה – מגמה שנמשכה כמעט עשור. תופעה כזו עשויה להיות מובנת בסטארטאפים חדשניים, אבל כאשר זה קורה בעסק מבוסס, מדובר בנורת אזהרה מהבהבת. ברקשייר הייתה בדרכה לפח האשפה של ההיסטוריה.
דילוג מהיר 60 שנה קדימה – ודמיינו את ההפתעה במשרד האוצר כאשר אותה חברה, שעדיין פועלת תחת השם Berkshire Hathaway, שילמה יותר מס הכנסה מכל חברה אחרת בהיסטוריה האמריקאית – כולל ענקיות הטכנולוגיה ששוות טריליונים.
ליתר דיוק, בשנת 2024 שילמנו 26.8 מיליארד דולר לרשות המיסים האמריקאית (IRS), כ-5% מסך כל מסי החברות בארה"ב. בנוסף, שילמנו מסי הכנסה נכבדים לממשלות זרות ול-44 מדינות בארה"ב.
תודה לך, דוד סם. יום אחד, אנחנו מקווים לשלוח לך תשלומים גדולים אף יותר מאלה ששילמנו בשנת 2024.
השתמש בהם בתבונה. דאג לרבים אשר – ללא כל אשמתם – קיבלו את הקלפים הגרועים של החיים. הם ראויים ליותר.
ואל תשכח לעולם, שעליך לשמור על יציבות המטבע שלנו – וזה דורש גם חוכמה וגם ערנות מתמדת.
ורגע לפני שבאפט מציג טבלה פשוטה, כל שנה והתשואה שלה (אני עושה לכם את זה קל – בין השנים 2024-1965 החברה השיגה תשואה שנתית ממוצעת של 19.9% ותשואה מצטברת של 5,502,284%!!! אתם קולטים?) הוא מסיים בסיפור הכי אנושי שיכול להיות, על הקשר בין אח ואחות, הוא בגיל 94 והיא בגיל 91, וההומור העצמי שלו, מה עוד יש להגיד:
אחותי החכמה והיפה – וההליכון שלה
אחותי ברטי , עליה כתבתי בשנה שעברה, תגיע לכנס יחד עם שתי בנותיה – שגם הן יפות, כמובן. כל הצופים מסכימים שהגנים המדהימים של המשפחה עוברים רק דרך הצד הנשי (אנחה).
ברטי כיום בת 91 , ואנחנו משוחחים מדי שבוע בטלפון של פעם בימי ראשון. אנו דנים בשמחות הזִקנה ובנושאים מרגשים כמו היתרונות היחסיים של מקלות הליכה.
במקרה שלי, המקל בעיקר עוזר לי לא ליפול על הפנים. אבל ברטי תמיד מצליחה "להשיג" אותי בטיעון נוסף:
"כשאישה משתמשת במקל" היא אומרת, "גברים מפסיקים להתחיל איתה". לטענתה, אגו גברי פשוט לא יכול לראות קשישות עם מקל כאובייקט חיזור ראוי.
כרגע אין לי נתונים להפריך את הטענה שלה, אבל יש לי חשדות.
מהבמה אני לא רואה היטב את הקהל , אז אבקש ממכם לעקוב אחרי ברטי ולדווח לי – האם באמת המקל עושה את העבודה? אני מהמר שהיא תהיה מוקפת בגברים.
לאלו מאיתנו בגיל מסוים , המחזה הזה עשוי להזכיר את סקרלט אוהרה וסביבה המוני מחזרים ב"חלף עם הרוח".
אחד הציטוטים הכי מפורסמים של באפט הוא: ״השוק הוא מכשיר להעברת כסף מהלא סבלניים לסבלניים". זה לא רק משפט חכם – זו פילוסופיה שלמה. אנחנו חיים בעולם של רעש בלתי פוסק. חדשות רצות, מגמות משתנות, והכל צריך להיות כאן ועכשיו. ההצלחה נמדדת לפי דקות, לא לפי עשורים. אבל וורן באפט הוא ההוכחה שדווקא כשכולם ממהרים, סבלנות היא כנראה היתרון הכי גדול שלך. לא משנה אם מדובר בהשקעות, בניהול, או אפילו בהחלטות אישיות – מי שמתמיד בדרך הנכונה לאורך זמן, הוא זה שבסוף יוצא מנצח. אז לפני שאתם נגררים אחרי הכותרת הרועשת הבאה שתגיע מתישהו בסופ״ש הזה, המניה המתפוצצת הלוהטת שאתה פראייר (ממש פראייר) שאתה לא מחזיק או הטרנד החדש שכולם מדברים עליו...
תעצרו רגע
תחשבו רחוק, תפעלו בשיקול דעת, ותזכרו שהצלחה אמיתית היא לא ספרינט, אלא מרתון.
שיהיה לכולנו סופ"ש עם שקט פנימי
ויכולת לראות את האופק בטווח הארוך
אני גאה בכם מאוד,
אדם