23.7.26
אני פותח עיניים, ביקיצה טבעית, בין 4:45 ל 5:00 בבוקר. אני לא מהאנשים שמבקשים מעצמם עוד שלושים שניות או דקה לקום, אני קם. אני שוטף פנים (ממלא את הידיים פעמיים במים קרים ומתיז אותם על הפנים בלי רחמים, בקיץ ובחורף, אין שום הבדל), אני מצחצח שיניים 2 דקות. אני יורד למטה. אני שותה ליטר מים פושרים. איפשהו בין 5:15 ל 5:30 לפני שאני יוצא לריצה או סיבוב אופניים עם הפוינטר הגרמני לוקאס שזקוק למינימום חצי שעה של ריצה לפני שהוא אומר ג׳ק רובינסון או בוקר טוב למישהו או משהו, אני יוצא לטיול בין שניים לשלושה חלונות בעולם.
בלחיצת כפתור מצאתי את עצמי מול החלון של מרכוס במינכן, גרמניה.
הנה גן העדן הפרטי של מרכוס. אלוהים אדירים, זה כל כך ירוק, פורח ומטופח, שאני מרגיש שכל עלה שם עבר מניקור. אני בגן עדן קטן של שפיות על רקע הטירוף והחום של יולי בשפלה. זה כל כך יפה, שזה כמעט מעצבן.
משם, קפיצה קטנה לעולם אחר. נפרדתי מהפרחים של מרכוס ונזרקתי היישר למציאות האנגלית. החלון של דן.
את המבט הזה אפשר לזהות מקילומטרים. שמיים אפורים, גבעות ירוקות אינסופיות וקו רקיע שכל כולו רעפים אפורים ואחידים. החלון של דן משקיף על נוף פסטורלי שהוא ההגדרה המילונית לנימוס אנגלי. הטוויסט היחיד בעלילה הוא מתקן האכלה לציפורים שתלוי לו, והראש שלי מתחיל לחשוב האם זה יהיה תוכי או ציפור קטנה אחרת, כחולה או ירוקה או סתם אפורה (הרי אנחנו באנגליה) שתחליט לבקר. זה כל כך מפתה שאני מדמיין את עצמי מחזיק כוס תה חמה בשתי ידיים ופשוט בוהה בנוף הזה.
ולסיום, עם עוד לחיצת כפתור שמשנה מציאות, הנוף משתנה לחלוטין במקום בתים אפורים או גינות מטופחות, אנחנו מסתכלים על חצר אחורית שמישהו שכח להזכיר לה שהיא לא חלק משמורת טבע. עדר שלם של איילים, גדולים, מרשימים ומחוממים היטב, תופס את השטח על מה שנראה כמו שאריות אחרונות של שלג תחת קרני שמש מסנוורות. העצים מחטניים, הבית ברקע נראה כמו בקתת ציד, ואתה מרגיש כאילו כל רגע איזה דוב גריזלי יגיד שלום. זה קולורדו, בייבי. טבע גולמי וחסר פשרות, שנשקף מהחלון של מאט.
כולה שלושה חלונות מתוך מאות מיליארדים, אולי טריליון, אולי 2 טריליון, שקיימים בעולם. לכל אחד זווית משלו, השקפה אחרת. אחרי מסע קצר של שתי דקות ממרפסת במינכן דרך הגבעות האנגליות ועד ההרים המושלגים של קולורדו, הראש שלי נקי.
וכאן בדיוק הקסם של WindowSwap הפלטפורמה הקטנה והגאונית הזו שהצליחה לפצח את האינטרנט בלי לרצות שום דבר בתמורה. מה אין פה? אני אגיד לכם מה אין פה, אין פה אלגוריתמים דורסניים שמנסים למכור לך משהו, אין פיד אינסופי ששואב לך את הנשמה, ואין לייקים. יש רק אנשים מכל קצוות תבל שבחרו לפתוח חלון בבית שלהם, להקליט רגע קטן של שגרת חיים אמיתית, ולחלוק אותו עם זרים גמורים. ואם אתם שואלים אותי זו טכנולוגיה במלוא תפארתה – לא כזו שמנתקת ומעסיקה בכוח, אלא כזו שפותחת פתח שקט להתחברות אנושית פשוטה, ומזכירה לנו כמה העולם עצום ומרתק וכ״כ אינסופי.
השעה 5:30. בדקה אני משוגר חזרה לחלון דרכו אני רואה את העולם שמחכה לי שם בחוץ. אני רואה גם את לוקאס מחרבן בגינה.
בוקר טוב עולם.
אדם
הנה הוא הפלייליסט של הניוזלטר, שווה לשים ברקע לבישול, קריאה, אוירה, נהיגה: