חמלה, גאווה וממנטו מורי - איך היה השבוע שלך?

31.7.2025

השבוע אני רוצה לשלוח אתכם לעשות קצת שיעורי בית... כן מה יש? גם לכם מגיע קצת לעבוד.

---

הפלייליסט שלנו

אז קודם כל הפלייליסט שלנו ממש רוצה להתקדם, להתפתח ולהתרחב. כן, יש בו כרגע 40 שירים, ובהתאם לכמות האנשים שמקבלת את הניוזלטר הזה יכולים להיות בו עוד מאות שירים, שלא נאמר אלפים. מה זה כבר עולה לכם? רק לכתוב מה מזכיר לכם הניוזלטר הזה ולהוסיף את השיר האהוב עליכם לפלייליסט . אגב, אני מודה שהוא הפך להיות אחד הפלייליסטים האהובים עליי בשבועות האחרונים. אני מבצע איתו המון משימות והוא עושה לי טוב על הנשמה. יאללה שלחו לי בחזור או תגיבו ממש כאן למטה – איזה שיר מתאים לכם שייכנס פנימה?

---

חוץ מזה, הניוזלטר בשבוע שעבר על הדס שבר כל שיא אפשרי. הוא הניוזלטר שהגיע להכי הרבה אנשים עד כה וגרר הכי הרבה תגובות. סיפור אנושי ואמיתי שמדגיש כמה חמלה ואנושיות יש בכם – הקוראים של הניוזלטר הזה. אתם ההוכחה שיש בעולם נפש חפצה. אגב, שלא יהיו אי הבנות, אני לא זוקף את הצלחת הניוזלטר הזה אליי, ממש ממש לא, אלא רק בזכות האישיות המדהימה של הדס. היא עברה ניתוח ביום שהניוזלטר הופץ, בערב היא כבר הגיבה עליו והתרגשה ממנו מאוד, יום אחרי כבר פגשתי אותה במושב עם צלקת ענקית שמעטרת את כל ראשה, מחייכת, ואומרת: ״אלה החיים. וכל עוד אני חיה, אני מחייכת. עם הצלקת החדשה שלי״. אין מילים.

---

רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שהיו לי משמעותיים השבוע, ולתת לכם הזדמנות לחוות אותם בעצמכם. אולי, רק אם בא לכם, תמצאו את הזמן להתעמק בהם ולחוות את החוויה שאני חוויתי באמצעותם.

---

הפודקאסט הכי מעניין ששמעתי השבוע:
״היידה״ שי האוזמן עם שמחה רוטמן – 2 חלקים.

חלק א׳

חלק ב׳

אז היה ראיון. והוא היה מעולה. אז עשו מיד עוד אחד. וגם הוא היה מצוין. וכן, אני יודע מה אתם חושבים... אז זהו שלא. אני מאמין גדול בלשמוע. לקבל החלטה אחרי ששומעים (בדלת פתוחה ובנפש חפצה) מותר ואף רצוי. אבל החובה המוסרית היא לבוא בכוונה לשמוע. להקשיב. מה אני אגיד לכם, אני הופתעתי מהראיון. זו פעם ראשונה שאשכרה הצלחתי להקשיב לשמחה רוטמן. אז כן, קודם כל שי האוזמן הוא בהחלט המראיין הטוב בישראל לפי דעתי, כי היכולת שלו להיות מכיל, אמפתי, חכם, חד, ידען ולשים את האמת בפרצוף בצורה שאינה מתריסה וכן מצליחה להוציא את האמת - אני מקנא בה. באמת שאין דברים כאלה. שנית, שמחה רוטמן הוא אדם חכם. זו המסקנה הראשונה שיצאתי עימה מהראיון. אינני מסכים עם רוב הדברים שהוא מאמין בהם, אבל אני חושב שנקודת פתיחה טובה היא להצליח לשמוע אותו בלי שלחץ הדם יעלה ל-180/90. זו התחלה טובה. ממליץ בחום. אפילו רק כדי לאמן את השריר שלך להקשיב.

המאמר שלא עזב אותי השבוע:
המעבר לחו"ל גרם לי להתגאות בשורשים שלי
לאן שלא תלך – את עצמך תיקח איתך.
במאמר אישי וחד, קאולין לנדר מספרת על המעבר שלה מאירלנד ללונדון ואז לברלין, ועל הניסיון לברוח מהכפריות שבה גדלה - מהמבטא, מהנוף, מהשייכות. אבל דווקא אחרי עשור של חיים בעיר הגדולה, היא מגלה שמה שניסתה להסתיר הוא בדיוק מה שמייחד אותה. במקום להתבייש, היא מתחילה להתגאות: בנוף, באנשים, אפילו בחומות האבן הישנות שבילדותה נראו לה מובנות מאליהן. כשמישהו מלגלג על העיירה שלה, היא כבר לא משתפת פעולה. היא גאה בשורשים שלה, זה מה שהביא אותה עד הלום. זה טקסט על שייכות שמתבשלת לאט, על הדרך המוזרה שבה גאווה נולדת, ועל ההבנה הפשוטה אך העמוקה: את עצמך ואת השורשים שלך אי אפשר לעזוב באמת. מאסטרפיס.

התמונה שהכי הצחיקה אותי השבוע:

הכלב שלי ישן מתחת לשולחן בחום של 36 מעלות. יש דברים שאי אפשר להסביר. לא את התנוחה, לא את האירוע. קורע.

הסיפור הקצר הכי מעורר מחשבה והשראה שקראתי השבוע:
״ההופכים את עורפם לאומלאס״ – וואו. וואו. סיפור קצרצר ובלתי נשכח של
אורסולה ק. לה גווין תפס אותי בבטן ולא שחרר. על מה מדובר? עיר דמיונית, מאושרת להפליא, שאין בה עוני, קנאה או מלחמות. אלא שכדי שכל זה יתקיים, ילד אחד מוכרח לחיות בבדידות, עזובה וביזוי תמידי. רוב התושבים לומדים לחיות עם זה. אבל יש מי שפשוט קמים - והולכים. בלי רעש, בלי מחאה. הם מסובבים את גבם לאומלאס וצועדים למקום לא נודע. זה טקסט מטלטל על מחיר הנוחות, על מוסר בשתיקה, ועל השאלה שלא מרפה: אם היית יודע שהשלווה שלך תלויה בסבל של אחר - היית נשאר? נקודה למחשבה. אל תפספסו.

הביטוי הכי מעניין שלמדתי השבוע:

ממנטו מורי

זכור שתמות – ודווקא בגלל זה, תחיה.
ממנטו מורי, ביטוי לטיני שמשמעותו ״זכור את המוות״ היה חרוט על טבעות, פסלים ושירי לכת עוד מימי רומא ועד ימי הביניים. לא מתוך פסימיות, אלא כדי להזכיר: החיים קצרים, וכל רגע בהם הוא חסד מתכלה. בעולם שבו קל לדחות, לדאוג, להסיח את הדעת, המשפט הזה מקבל כ״כ הרבה משמעות כי כשזוכרים שהכל זמני - גם שיחת חולין עם זר ברחוב, ארוחה פשוטה או אפילו עוד נשימה אחת - הכל פשוט מקבל משקל אחר.

יאללה, עוד שבוע עבר
תודה על זה
אני גאה בכם מאוד,
אדם