קפ״ח איברים, אינסוף גדולה
אלישע מדן לימד אותי מה זה עזוב תעזוב עימו
16.4.26
יש פסוק בתנ״ך, ספר שמות פרק כ״ג, פסוק ה׳ שכנראה מתישהו בחיים שלי, בשלבים המוקדמים שלהם, קראתי ואולי הסבירו לי גם עליו, אבל לא הבנתי מה אני קורא אז ובטוח שלא הקשבתי למה שהסבירו לי עליו. כנראה שככה זה, יש דברים שאתה נחשף אליהם בגיל 8 ומבין את המשמעות שלהם בגיל 45. אפילו על ההבנה של הפסוק הזה אני לא לוקח קרדיט, כי כל ההבנה שלי אותו היום מסתכמת לפודקאסט האזנת חובה בעיניי (או צפייה) עם אלישע מדן.
״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ - עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו״
בפשט של הדברים – תעזור גם לאויבים שלך. גם למי שאין לך סיבה לאהוב.
אבל עומק הפסוק נמצא בחלק האחרון שלו ובעיקר במילה האחרונה, זו שמסיימות אותו עִמּוֹ.
אבל רגע לפני שנכנסים לניתוח מעמיק, סגנון אבשלום קור, על הפלפול של הפלפול של הפלסוף של המילה ״עימו״, חזרה לאלישע מדן.
אלישע, שנפצע אנושות בעזה ואיבד את שתי רגליו, הוא דמות שקשה שלא להתרגש ממנה. באותו אירוע קשה, נהרגו ארבעה לוחמים. אלישע מצא את עצמו שוכב לצד חברו הטוב ביותר יוסי הרשקוביץ, שניהם ללא רגליים, נלחמים על חייהם. בשיחה שנתן לאחר מכן, אלישע סיפר כי הוא מאמין שיוסי חטף פציעה קצת יותר קשה ממנו, וכך למעשה הציל אותו בגופו.
אני הקשבתי לשיחה עם אלישע קשב רב, אי אפשר שלא להתרגש ולהישאר אדיש מהמהירות שבה אלישע עבר מהפציעה שלו להשלמה מוחלטת. ברגע שפתח את העיניים ושאל את אשתו ״יש לי רגליים?״ והיא ענתה ״לא״, הוא פשוט עבר למשימה הבאה. הוא לא מבזבז אנרגיה נפשית על ״למה זה קרה לי?״ או על געגוע למה שהיה. הוא פועל בתוך המציאות הקיימת, קשה ככל שתהיה, ומגדיר מחדש את המטרה שלו. זו גמישות פסיכולוגית נדירה.
אלישע הוא גם פולני גאה, וכשהוא מדבר על כך שהומור עצמי ופרופורציות הם כלי הישרדות הוא מתכוון לכך בכל קפ״ח איבריו. ״טוב לי מדי על הכיסא שלי״. הוא מדבר בפתיחות על כך שקשה לו עם הטקסים והמילים הגדולות כמו ״קדוש״ או ״גיבור״. הוא קורא לזה בלי להתבלבל ״תסמונת המתחזה״. הוא לא קדוש ולא גיבור, הוא כולה איש שהיה שם וניסה לעשות את הכי טוב שלו.
והיאכטה ביוון? כשהוא מרגיש חוסר אונים מוחלט וגם בוכה את נשמתו אז גם מתגלה שכבת האנושיות והיכולת להיות כ״כ פגיע וחשוף בצורתה הטהורה ביותר.
אלישע מדן תודה שהכרתי אותך ואת סיפורך. ותודה שלימדת אותי שיעור חשוב:
עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו
בעברית התנ״כית, כפל פועל מביע עוצמה ומחויבות מוחלטת ״הלוך תלך״, ״שמוע תשמע״ אין פשרות, אין חצי-מאמץ. תעשה את הפעולה ותעשה אותה עד הסוף... אבל רגע, הפעולה היא ״עזוב, תעזוב״ יעני ״תתרחק משם ותתרחק מהר וחזק...״
אבל אז מגיע ה״עימו״.
אתה חביבי עוזב עימו. אתה נמצא איתו עד הסוף, ואגב לא ״בשבילו״ אלא ״איתו״ ההבדל הוא עצום. לעשות בשביל מישהו זה עדיין שמירה על מרחק: אני כאן, הוא שם, אני מנסה לעזור וזה מספיק טוב למרק את המצפון שלי...
אבל עימו? זה כבר כניסה all in לתוך הסיטואציה.
הצרה שלו הופכת לצרה שלי. אנחנו יחד בתוך הבוץ.
כמה גדלות נפש צריך להיות נכה בלי רגליים על כסא גלגלים שעוצר לעזור להחליף גלגל לרכב שתקוע על כביש 6?
אם תשאלו את אלישע, ולא שאני מכיר אותו אישית, אני מניח שהתשובה תהיה אפס. אפס גדלות נפש.
פשוט צריך להיות בנאדם.
תודה אלישע, על הזכות להקשיב לך וללמוד ממך
סופ״ש נעים לכולם
אדם
בניוזלטר ״דריו 1, סם 0״, שיצא בדיוק לפני חודשיים ב 12.2, ביקשתי שתזכרו את הרגע הזה, כי בעוד 12 חודשים נראה את השווי של אנתרופיק עוקף את זה של OpenAI. אז הנה גרף שהתפרסם חודשיים אחרי… זו עוד תחנה בדרך, זה היה צפוי וזה היה ברור. ככה זה כשעובדים נכון.
הנה הוא הפלייליסט של הניוזלטר, שווה לשים ברקע לבישול, קריאה, אוירה, נהיגה:
מצמרר ומדויק!! נקודות קריטיות למחשבה