הטבע תמיד מדבר אלינו

לנו נותר רק להקשיב, תמיד

בסוף הכל בעיניי המתבונן. ואני טוען שמי שמתבונן, תמיד מוצא.

יום שעובר בלי להתבונן, לרמזים של הטבע שסובב אותנו, הוא פשוט יום מבוזבז.

וכך יצא, שהשבוע באחד הבקרים הקפואים של ״קורל״ הטבע לא רק דיבר, אלא צעק.

ואני התבוננתי, ומצאתי. והנה מה שהוא אמר לי שהסתכלתי עליו ישר בעיניים, ואני מביא את הדברים כלשונם:

״גם אני עצוב מאוד שתדעו,

גם הלב שלי עם הביבסים,

זכרונם לברכה״

לזכרם של שירי, אריאל וכפיר

שבעל כורחם הפכו לסמל של טרגדיה גדולה

אדם